View source for ניהול אירוע חירום: תיאום בין שכנים, אבטחה ומוקד 82882

<html><p> אירוע חירום בבניין מגורים מתרחש בלי הודעה מוקדמת. מישהו מתמוטט בחדר המדרגות, שריפה קטנה מתחילה במחסן, או חיפוש אחר ילד שנעדר. בלחץ הזה, כל שנייה קובעת, והמרחק בין תגובה מסודרת לכאוס מרגיש כמו תהום. הניסיון מלמד שאפשר לצמצם את התהום הזו כשיש נהלים, תיאום ושפה משותפת בין שלושת הצירים: השכנים, צוות האבטחה, ומוקד 101. מאמר זה מציע שיטה מעשית לניהול אירועי חירום בבניין, עם דגש על החייאה ודום לב, ומסביר כיצד להכניס לתמונה מכשירים מצילי חיים כמו דפיברילטור לבניין בצורה נכונה ולא טקסית.</p> <h2> למה התיאום חשוב יותר מהציוד</h2> <p> ציוד מציל חיים חשוב, אך התיאום הוא שמאפשר לו להפוך לפעולה. ראיתי בניינים שבהם הותקן דפיברילטור חדש, ננעץ שלט נוצץ, ואז ננעל הארון בפינה חשוכה. בחודש לחוץ, כשהתרחש אירוע אמת, חלפו שלוש דקות עד שמישהו מצא את המפתח. התוצאה הייתה כמעט קטלנית. באותו זמן, בבניין דומה פחות מהודר, השכנים שמרו על חלוקת תפקידים ברורה, ערכת החייאה נבדקה אחת לחודש, והדלת הייתה פתוחה למי שהוכשר. כשדום לב התרחש, העזרה הגיעה תוך דקה וחצי, והניצול סיפר לי אחר כך שזכר רק קול רגוע שאמר לו לחזור לנשום.</p> <p> העיקרון פשוט: אירוע חירום הוא מבחן של ביצוע, לא של הצהרה. ההכנה הנכונה מחברת בני אדם למבנה, למוקד החירום, ולציוד.</p> <h2> חלוקת תפקידים בזמן אמת בבניין מגורים</h2> <p> בכל אירוע רציני, האתגר הראשון הוא להחליט מי עושה מה. ניסיון מוכיח שאם לא קובעים זאת מראש, חולפים שתיים עד שלוש דקות רק על ניסיונות להתארגן. ההמלצה שלי היא ליצור מראש "משמרת חירום" לא רשמית, כלומר קבוצת שכנים שיודעים איזה תפקידים נופלים עליהם ב־90 אחוז מהאירועים.</p> <p> שלושה תפקידים קבועים מייצרים שדרה:</p> <ul>  מוביל סצנה: מי שמגיע ראשון ונושא אחריות תפעולית. הוא לא בהכרח הכי בכיר, אלא הכי זמין. תפקידו לתחום את האזור, להצמיד תפקידים, ולדבר עם מוקד 101. אם איש האבטחה נמצא, הוא בדרך כלל יהיה המוביל. אחראי ציוד: מי שמביא מכשיר החייאה, בדגש על דפיברילטור אוטומטי אם קיים, ערכת עזרה ראשונה, וכיסא פינוי אם צריך. הוא לא מתערב רפואית אם אין לו הכשרה, אלא משמש "שריר לוגיסטי". מקשר: קשר עם הלובי והרחוב, פתיחת שערים, ליווי צוותי מד"א, והכוונת שכנים. המקשר מפנה מעברים, משתיק המעליות במידת הצורך, ומוודא שהמעלית תפוסה לצוותי חירום בלבד. </ul> <p> החלוקה הזו גמישה. שני שכנים בלבד יכולים להחזיק את המערך: הראשון כמוביל, השני כאחראי ציוד ומקשר יחד. בבניינים עם אבטחה, המאבטח בדרך כלל יוביל, שכן יש לו נוהל פנימי וקשר עם חברת האבטחה והעירייה.</p> <h2> הדקות הראשונות של אירוע לבבי: מה באמת חשוב</h2> <p> דום לב פתאומי הוא תרחיש קלאסי שבו השניות מדברות. אחרי 4 עד 6 דקות ללא החייאה יעילה, הסיכוי לנזק מוחי בלתי הפיך עולה משמעותית. זיהוי מוקדם, עיסויים רציפים ודפיברילציה מוקדמת יכולים לשנות גורל. רוב האנשים לא יודעים שהדפיברילטור אינו "מכשיר רפואי מורכב", אלא מחשב אדיב שנותן הוראות בקול. מכשיר החייאה אוטומטי מזהה קצב לב ומנחה מתי לתת שוק או להמשיך בעיסויים. התפקיד של השכנים הוא לא להיות פרמדיקים, אלא לאפשר למכשיר לעשות את עבודתו.</p> <p> בשלב הזה, מי שמתקשר למוקד 101 צריך לספק שלושה נתונים חדים: מיקום מדויק בבניין, גיל משוער של הנפגע, ומצב הכרה ונשימה. אם הנפגע לא נושם או נושם נשימות אטוניות, המוקד ינחה להתחיל בעיסויים ולהביא מכשיר החייאה. מי שנמצא ליד הדפיברילטור לבניין מקבל עדיפות: להביא אותו, להפעיל, ולהקשיב לקול ההנחיה. הדפיברילטור האוטומטי לא ייתן שוק אם אין צורך, ולכן הבטיחות גבוהה.</p> <h3> דפיברילטור לבניין: הבחירה, המיקום והאחזקה</h3> <p> מי שמתקין מכשיר החייאה אוטומטי בבניין חייב לחשוב מעשית. אין ערך למכשיר מצוין בקומה מינוס 2 מאחורי דלת נעולה. מה כן? עורכים מיפוי קצר: היכן מתרחשים הכי הרבה מפגשים יומיומיים, היכן קל לגשת 24/7, והיכן הסיכוי שכל אחד יראה את הארון ויזכור אותו. אצלי זה בדרך כלל הלובי, על קיר קרוב לעמדת אבטחה או דואר, בגובה שאדם נמוך יגיע אליו. חשוב שילוב של שלט ברור, תאורה, ורישום טלפון לאיש קשר שמבין את המכשיר.</p> <p> אחזקה מתמקדת בשלושה פריטים: מדבקות (אלקטרודות) בתוקף, סוללה זמינה, ובדיקה ויזואלית שבועית. בניינים שמקפידים לבצע בדיקת נורית ירוקה אחת לשבוע מצליחים לשמור זמינות כמעט מושלמת. רצוי לצלם ולשמור ביומן דיגיטלי, בקבוצת הווטסאפ של הוועד, או בקובץ שיתופי. פעם ברבעון כדאי לערוך "חידון מהיר": מי יודע איפה המכשיר, איך פותחים אותו, ומה עושים אם יש שער אבטחה סגור.</p> <h2> איך למנוע דום לב בתוך קהילה ביתית</h2> <p> מניעה אינה רק המלצה רפואית, היא גם כלי קהילתי. בקבוצת שכנים תוכלו לקדם שלושה הרגלים פשוטים: בדיקות לחץ דם וכולסטרול אחת לשנה, הפסקת עישון, והיכרות עם סימני אזהרה של תעוקת חזה. אירועים רבים מקדימים דום לב בתחושת לחץ בחזה, קוצר נשימה, או זיעה קרה בזמן מאמץ. לעיתים אדם יורד לחדר הכושר בבניין ומסתיר תחושה לא נוחה. השכנים בחדר הכושר יודעים לזהות מי נראה לא כשגרתו, ולעודד מנוחה ובדיקה. בבניינים שבהם הצוות יזם ערב הרצאה קצר על החייאה וסימני אזהרה, ראיתי עלייה דרמטית ביכולת לזהות סכנה מוקדם.</p> <p> עבור דיירים עם מחלות לב מוכרות, כדאי לשקול שקית "מידע חירום" בדלת: תרופות, רגישויות, וניידות. במצב אמת, הנתונים האלה מקצרים זמן.</p> <h2> עבודה נכונה עם מוקד 101</h2> <p> מוקד 101 הוא שותף מלא לאירוע, לא רק נקודת יציאה לאמבולנס. המשימה של המוקדן היא לטייב מידע ולהנחות בזמן אמת. כדי שזה יעבוד, נדרש דיבור מדויק. המוקדן לא נמצא בבניין, ולכן מיקום נקודתי חוסך זמן: "כניסה ב', לובי, ליד עמוד הדואר", ולא "ברחוב איקס". אם יש קוד לשער או דלת, מסרו אותו מיד. אם השכנים כבר החלו עיסויים, אמרו זאת. אם יש דפיברילטור זמין, הדגישו שמפעילים אותו.</p> <p> נתקלתי בשגיאה שחוזרת על עצמה: שני שכנים משוחחים במקביל עם המוקד, כל אחד מוסר גרסה אחרת. זה מבלבל ומאט. עדיף שאדם אחד, בדרך כלל המוביל, ימסור את כל העדכונים. כשהצוות בדרכו, שמרו על הקו פתוח אם המוקדן מבקש, או עברו למצב "רענון" של מידע כל דקה.</p> <h2> תיאום עם האבטחה: יתרון או מלכודת</h2> <p> אבטחה בבניין יכולה להיות משאב עצום, אבל רק אם יש נהלים מותאמים. מאבטח מיומן יודע לפתוח שערים, לתעד זמן הגעה, ולפנות חניה לצוות חירום. הוא גם יכול לבלום הצפה של סקרנים. מצד שני, אם המאבטח עובד לבד, הוא עלול להישאב בבת אחת לשלוש משימות ולהשאיר את העמדה נטושה ברגע קריטי.</p> <p> הפתרון מתבסס על שני עקרונות. ראשית, סדר עדיפויות ברור: פתיחת גישה לצוותים קודמת לכל. שנית, הסתמכות על שכנים לצעדים פשוטים: הגבלת תנועה במעלית, הבאת מכשיר <a href="https://bravo-wiki.win/index.php/%D7%93%D7%A4%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F:_%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%AA%D7%97_%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%93%D7%95%D7%9D_%D7%9C%D7%91_%D7%91%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94">דפיברילטור אוטומטי בשימוש</a> החייאה, ליווי לקומה. אם חברת האבטחה מחזיקה פרוטוקול לדום לב, בקשו עותק והתאימו אותו למציאות הבניין. היו מקרים שבהם הפרוטוקול כלל הזעקת קב"ט לפני 101, מה שגרם לעיכוב. זה לא מקובל. באירוע רפואי דחוף, 101 קודם.</p> <h2> פרקטיקה בשטח: שלושה תרחישים שכדאי לתרגל</h2> <p> ניסיון אמיתי מגיע מתרגול קצר ומובנה. אינני מדבר על אירוע רב משתתפים עם כרזות, אלא על מפגש של עשר דקות, אחת לחודשיים, שבו מדמים תרחיש קונקרטי.</p> <p> תרחיש ראשון, התמוטטות בחדר הכושר. מיקום המפתח: איפה הדפיברילטור? מי נשאר עם הנפגע? מי מתקשר למוקד? מי מלווה את הצוות? לומדים כמה זמן לוקח להביא את המכשיר, ומוודאים שיש מספרי טלפון מהירים.</p> <p> תרScenario שני, שריפה קלה במחסן הבניין. הנושא כאן פחות רפואי ויותר תיאום. מי מנתק חשמל אם צריך? מי שולח הודעת ווטסאפ לבניין? מי עומד בחוץ ומכוון את הכבאית?</p> <p> תרחיש שלישי, ילד נעדר. לא זוכרים זאת עד שזה קורה. בעלי תפקידים: רכז חיפוש בקומות, מי פותח מצלמות אבטחה, מי מתקשר למשטרה עם תיאור מדויק, ומי נשאר ליד ההורים.</p> <p> תרגול קצר מעלה אש בעיניים. הוא גם מסמן חורים. למשל, מגלים שהדלת לארון הדפיברילטור ננעלת אוטומטית בלילה, או שהמפתח שמור אצל ועד הבניין שנמצא בחו"ל.</p> <h2> מכשיר החייאה אוטומטי: איך מפיגים חשש</h2> <p> חשש נפוץ בקרב שכנים הוא פחד לפגוע בנפגע. בחלק מהבניינים, אנשים עומדים ארבעה מטרים מאחור ואומרים "אני לא מוסמך". כאן השינוי הגדול מגיע מהדגמה פשוטה. במהלך ערב דיירים או בהדרכה קצרה, פותחים מכשיר החייאה אוטומטי, מדביקים מדבקות על בובת תרגול או כרית, ונותנים לקול ההנחיה לעבוד. אנשים מבינים שהמכשיר הוא המדריך. דפיברילטור אוטומטי לא ייתן שוק אם אינו מזהה קצב מתאים, כך שהסיכון לטעות קטנה.</p> <p> יתרון נוסף הוא נוכחות פיזית שמרגיעה. כשהדפיברילטור בלובי, בתיבה נקייה ושקופה עם נורית ירוקה, הוא מזכיר לקהילה שהיא יכולה לפעול. בחלק מהבניינים הוספנו כיתוב ברור: "מכשיר החייאה - למשיכה בעת מצוקה", ובצד קוד QR לסרטון הנחיה קצר בעברית. ברגע אמת, שכנים שסרקו בעבר את הקוד זוכרים שורת פעולה אחת או שתיים, וזה מספיק כדי להתחיל.</p> <h2> עבודה עם מידע בקבוצת הבניין</h2> <p> קבוצת הווטסאפ של הבניין לרוב פעילה, ולעיתים רועשת. בזמן אירוע, היא יכולה להפוך לכלי הצלה או לבור של שמועות. עשו סדר מראש. הגדירו הודעה קבועה שאפשר להדביק בזמן חירום: "אירוע רפואי בלובי, עזרה נדרשת: הבאת דפיברילטור, פתיחת שער לרחוב, שמירה על שקט באזור". קובעים גם שכל התגובות שאינן מבצעיות יימחקו לאחר מכן, כדי לשמור פרטיות. אחרי האירוע, מישהו מוסר עדכון קצר ומכבד בלי פרטים רפואיים: "אירוע טופל, תודה לעוזרים, בקשה לשמור פרטיות המשפחה".</p> <p> לוח זמנים לתחזוקה אפשר לשמור גם בקבוצה. לדוגמה: "ביום חמישי בדיקת מכשיר החייאה בשעה 19:00, מי זמין לשתי דקות?". שלושה שכנים מספיקים. סעיף קצר "מי פנוי" מוריד את המעמסה מאדם אחד.</p> <h2> כאשר המקצועיות פוגשת מציאות רועשת</h2> <p> לא כל האירועים נקיים. בחדר מדרגות צר נשמעות צעקות, כלב נובח, ילד בוכה, והטלפון מצלצל. מי שמוביל צריך לנהל את הרעש. לפעמים מילה חדה עובדת: "שקט בבקשה, אחד מדבר עם 101". אם מתפתח קהל גדול, עדיף למנות שכן אחד עם אישיות רגועה שתפקידו לדבר עם הסקרנים ולבקש מהם לפנות מקום. בכלים האנושיים האלה נמדדת איכות התגובה, לא רק בציוד.</p> <p> חשוב גם לדעת לומר "לא עכשיו" לבקשות צדדיות. ראיתי אנשים מתעקשים למצוא תעודות זהות בזמן שמישהו מבצע עיסויים. זה תזמון גרוע. מסמכים חשובים בהמשך, בזמן אמת הגוף קודם לניירת.</p> <h2> עלויות, בחירה חכמה, ומה לא לקנות</h2> <p> בניין ממוצע בישראל יכול להרשות לעצמו דפיברילטור איכותי במחיר שנע בין כמה אלפי שקלים לעשרת אלפים שקלים, תלוי בדגם, בערכת האלקטרודות לילדים, ובתכולת הערכה הנלווית. אין צורך במותג היקר ביותר, אבל חשוב לבחור מכשיר בעברית עם תמיכה מקומית, זמינות חלפים, וסוללה בעלת חיי מדף של כמה שנים. מכשיר החייאה אוטומטי פשוט עם אינדיקציה ברורה עושה את העבודה מצוין. לדגמים מסוימים יש חיבור מרחוק לניטור סטטוס. זה נוח, אך לא חובה. בניין שמתחזק יומן בדיקה חודשי יחפה על כך.</p> <p> מה לא לקנות? אין צורך לרכוש ציוד חצי רפואי שאין מי שיתפעל. ערכות חבישה מורכבות, מכשירי חמצן, או אמצעים שמצריכים הכשרה מקצועית, יישארו מיותמים. עדיף להשקיע בהדרכות קצרות תדירות מאשר בקופסאות שיישארו סגורות.</p> <h2> אחריות משפטית וגבולות הפעולה</h2> <p> אנשים חוששים מאחריות משפטית. בפועל, החוק בישראל נותן הגנת "מציל" רחבה למי שנחלץ לעזרה באופן סביר. הפעלת דפיברילטור, ביצוע עיסויי לב לפי הנחיית מוקד 101, ופינוי שטח לצוותי חירום נחשבים לפעולה סבירה. אם מישהו אינו בטוח ביכולותיו, הוא יכול לתמוך לוגיסטית: פתיחת דלת, הורדת מעלית, הבאת הציוד, הנחיה שקטה של הקהל. החכמה היא לפעול במסגרת מה שידוע ולא לאלתר פעולות רפואיות מורכבות שלא הוכשרתם אליהן.</p> <h2> הדקה שאחרי שהצוות עוזב</h2> <p> האירוע לא נגמר כשהאמבולנס יוצא. הקהילה נשארת עם שקט מוזר, בלילה ארוך. מה עושים? שלושה צעדים שומרים על חוסן. קודם כל, רישום קצר של מה עבד ומה לא: זמני הגעה, מיקומים <a href="https://web-wiki.win/index.php/%D7%93%D7%A4%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F_%D7%9B%D7%92%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%93_%D7%94%D7%92%D7%A2%D7%AA_%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%A0%D7%9E%D7%A8%D7%A5">כיצד עובד מכשיר החייאה</a> שהיו קשים, תקלות. זה לא דו"ח משטרתי, אלא תזכורת שמשתמשים בה לשיפור. אחר כך, שיחת טלפון אחת למשפחה הרלוונטית, בנימה מכבדת, לשאול אם צריך עזרה. לבסוף, מהלך לשיפור תשתיות: אם הבנתם שהשילוט לקוי, מתקנים בשבוע שאחרי ולא בעוד חודש.</p> <p> מרבית הבניינים שנכשלו באירוע ראשון הצליחו באירוע שני כי הפיקו לקחים מיד. זו המשמעות של קהילה לומדת.</p> <h2> טיפוח תרבות של מוכנות, לא פחד</h2> <p> מוכנות אינה צריכה להפוך את הבניין למקלט לא נעים. אנשים באים הביתה כדי לנשום. הסוד הוא להפוך את המוכנות לשגרה קלילה. פעם ברבעון תרגיל קצר, פעם בחודש בדיקת מכשיר, פעם בשנה ערב ידע בן חצי שעה. אין צורך להרתיע בתמונות דרמטיות. עדיף לעבוד עם סיפורים פשוטים, כמו השכן שעצר לשתות מים והרגיש דקירה מוזרה בחזה, וכמה מהר הדפיברילטור הובא כשחשבו שאולי יזדקקו לו. העובדות האלה מייצרות ביטחון ולא חרדה.</p> <h2> מקסימום אפקט עם מינימום בירוקרטיה</h2> <p> ניהול אירוע טוב מתרחש כשיש מינימום מחסומים. ודאו שהכניסה לבניין נגישה בכל שעה לצוותי חירום, כולל קוד או מספר טלפון מתקשר. דאגו שמשמרת נוכחות של שכנים שמכירים את תהליך ההחייאה תהיה רחבה, לא מצומצמת לאדם אחד. הציבו שילוט ברור לדפיברילטור ולערכה. תנו למאבטחים ערכה מודפסת של נהלי חירום בני עמוד אחד, תלויה בעמדה, לא תיקייה סגורה.</p> <p> הימנעו מריבוי כללים שמכביד. ככל שהנהלים פשוטים יותר, כך עולה הסיכוי שייושמו בלילה גשום בשתיים.</p> <h2> שאלות ששווה לענות עליהן מראש</h2> <p> כדי לחזק את התיאום, כדאי שכל בניין יענה על כמה שאלות קצרות מראש ולכתוב אותן בדף פנימי זמין:</p> <ul>  איפה בדיוק נמצא הדפיברילטור, מי אחראי על בדיקה שבועית, ומה טלפון הגיבוי שלו אם אינו זמין? מי שלושת השכנים הזמינים בדרך כלל בשעות ערב? שמות ותפקיד מועדף: מוביל, ציוד, מקשר. איך מתקשרים עם מוקד 101 כשאין קליטה במרתף? האם יש טלפון קווי בעמדת האבטחה? מי מספק קוד שער לצוותים, והאם יש אינטרקום שמחייג ישירות לעמדה? מהו מסלול ההגעה המהיר ביותר מלובי לדירה הרחוקה ביותר, והאם הכיסאות והחפצים במסדרונות אינם חוסמים? </ul> <p> הדף הזה נראה פשוט, אך ברגע האמת הוא עושה סדר. מדי כמה חודשים מעדכנים אותו כשדיירים עוברים דירה או כשמחליפים מערכת אבטחה.</p> <h2> הקשר בין תיעוד, מודעות ומהירות תגובה</h2> <p> הסטטיסטיקה המקומית משתנה מבניין לבניין, אך מגמה אחת חוזרת: בבניינים שבהם תועדו תקריות קטנות ויש נהלי עדכון, זמן התגובה באירוע המשמעותי הבא ירד בכ־30 עד 50 אחוז. זה נשמע כמו קלישאה, אבל להיות מסוגל לומר "בפעם הקודמת לקח לנו 4 דקות למצוא את המפתח, עכשיו הוא בתיבה עם קוד אחיד", מייצר אפקט אמיתי. אין צורך ביישומים מורכבים. קובץ שיתופי פשוט, עם שלושה עמודים: פרטי תפקידים, תחזוקת ציוד, לקחים. כל עוד הוא נגיש, הוא משרת.</p> <h2> לסיכום מעשי בלי סיסמאות</h2> <p> ניהול אירוע חירום בבניין הוא מלאכה אנושית. שכנים, אבטחה, מוקד 101, וכלי אחד פשוט שמוכן ומוכר - דפיברילטור. השילוב הזה מצמצם את המרחק בין בלבול להצלה. בחרו מכשיר החייאה אוטומטי אמין, מקמו אותו נכון, בדקו אותו בקביעות, תרגלו קצר ולעיתים, הגדירו תפקידים ברורים, ותנו לאדם אחד לדבר עם המוקד בעוד האחרים זזים. הוסיפו מעט רגישות לקהילה וגבולות ברורים לפרטיות, וקיבלתם מערכת שמצליחה גם כשהלב של מישהו בבניין נכנע לרגע.</p> <p> הערך של המוכנות אינו נמדד בכמות הכרזות, אלא בשקט שנשמר בזמן הבהלה. מי שדאג מראש לשילוב נכון של אנשים, תהליכים ודפיברילטור לבניין, מגלה שבשעת מבחן כולם יודעים לאן לפנות ומה לעשות. זו המשמעות של קהילה בטוחה.</p><p>מדוע יש חשיבות עליונה להחייאה מהירה באמצעות דפיברילטור בבניין?
כיום נפטרים כ-94% מהאנשים שקיבלו דום לב בבית !!!
החייאה יעילה שמשלבת גם הפעלת דפיברילטור תוך 3-4 דקות מרגע דום הלב , עוד לפני הגעת אמבולנס – מעלה את סיכויי ההישרדות (לרוב ללא נזק מוחי) – לכ-60% – פי 10!!!
בכל דקה שחולפת מרגע דום הלב יורד הסיכוי להישרדות בכ-10% !
אמבולנס של מד"א מגיע בממוצע בתוך 8-10 דקות, וזה כבר מאוחר מידי עבור הלוקה בדום לב….
במצב של דום לב גם מוקדי חרום ציבוריים ופרטיים אחרים, פעמים רבות אינם יכולים לעמוד ברוב המקרים בסיוע הנדרש בתוך 3-4 דקות</p><p>המיזם החברתי המוביל בהצלת חיים מדום לב
אתר "לבבי" הינו מיזם חברתי המתמחה בהצלת חיים באירוע דום לב בבית – אירוע המחייב גישה שונה מזו שבאירוע מחוץ לבית.

אתר "לבבי" הינו אתר עצמאי שחקר לעומק את הנושא בסיוע מומחים, וגיבש המלצה מיטבית המתאימה לוועדי בתים משותפים ולדיירים.</p></html>